פסק-דין בתיק ע"פ 2678/12

השופט ס' ג'ובראן:

1.        לפנינו ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' שפסר) מיום 14.2.2012 בתיק ת"פ 28721-04-11.

2.        לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 23.3.2011 בשעה 10:30 או בסמוך לכך, נכנס המערער לסניף הדואר בבאר שבע, כשהוא לבוש מעיל עם כובע המכסה חלק מפניו ועוטה על פניו בד כלשהו, מרכיב משקפי שמש ואוחז בידו שקית שחורה. המערער נעמד מול דלפק פקידת הדואר ומסר לידיה פתק עליו כתוב: "שות, תני לי כל הכסף, לפני לשפוך דלק, מהיר". פקידת הדואר שחששה מהמערער, פתחה את מגירת הכסף, החלה להוציא מתוכה שטרות ובמקביל צעקה לאחראית עליה שעמדה בסמוך "זה שוד". עובדת נוספת צעקה שהיא קוראת למשטרה. המערער שהבחין במתרחש, ניסה להיכנס לאזור בו נמצאות פקידות הדואר מאחורי הדלפקים. האחראית שפחדה מהמערער, פתחה את הקופה, הוציאה מתוכה שטרות כסף בסך כולל של כ- 2,000 ש"ח ומסרה אותם לידי המערער שנמלט מהמקום.

3.        בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער - על פי הודאתו - בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). הודיית המערער ניתנה ללא הסדר טיעון בין הצדדים ועוד לפני שהחלה שמיעת הראיות בתיק.

4.        המערער ביקש מבית המשפט להפנותו לשירות המבחן לקבלת תסקיר שיבחן בין היתר את אפשרות שילובו בקהילה טיפולית לגמילה מסמים, שכן הוא מכור מזה שנים לסמים קשים וזאת בד בבד עם בעיות אישיות ונפשיות מורכבות ומעולם לא ניתנה לו הזדמנות ממשית להיגמל. בית המשפט המחוזי הפנה את המערער לקבלת תסקיר משירות המבחן.

5.        שירות המבחן ביקש לשלוח את המערער לבחינת התאמה למסגרת טיפולית לנפגעי סמים ובהמשך לסדרת בדיקות נוספות. נוכח העדר המלצה ברורה מטעם שירות המבחן, החליט בית המשפט המחוזי לשמוע את טיעוני הצדדים ולאחר מכן לשקול אם לאפשר את המשך בחינת אפיק טיפולי כמבוקש על ידי המערער או לגזור את דינו תוך הותרת הנושא למסגרת מאסרו הצפוי.

6.        לאחר ששמע בית המשפט את טיעוני הצדדים לעונש, לא מצא לנכון להמשיך באפיק הטיפולי, אלא לגזור את דינו של המערער.

7.        באת כוח המשיבה טענה לרישומו הפלילי המכביד של המערער הכולל 18 רישומים קודמים במגוון רחב של עבירות רכוש ומרמה, סמים, אלימות, שיבוש מהלכי משפט, התחזות, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שבל"ר, בריחה ממשמורת חוקית, הפרת הוראה חוקית ועוד, בגינן ריצה עונשי מאסר בפועל ואף תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה בן 12 חודשים. באשר לתסקיר המבחן טענה באת כוח המשיבה, כי הוא חסר, אינו מביא את מכלול ההתייחסות להיסטוריה הטיפולית של המערער והמלצתו מנותקת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברו של המערער.

           מנגד, ביקש בא כוח המערער להעדיף את שיקולי השיקום על פני שיקולי הענישה וההרתעה ולהפנות את המערער להמשך הליך טיפולי שלדבריו כבר החל בו ולהשתלב בקהילה טיפולית סגורה. לדבריו, המערער עשה מאמץ להשתלב באופן עצמאי בהליך טיפולי עוד קודם מעצרו והדבר מעיד על רצון כן ואמיתי ולא משום רצונו להתחמק מענישה. לטענת בא כוח המערער, קיימת חולשה בטענה, לפיה המערער יוכל להשתלב בהליך גמילה במסגרת מאסרו הן בשל חוסר באפשרויות גמילה ביחס לאסירים המבקשים לעשות כן והן בשל העדר מוטיבציה של אדם שנשפט ביחס לכזה שטרם נשפט וחרב המאסר תלויה על צווארו.

8.        ביום 14.2.2012 גזר בית המשפט המחוזי על המערער את העונשים הבאים: מאסר למשך 45 חודשים מתוכם 36 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי והתנאי הוא שהוא לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה לפי סימן ג' לפרק י"א לחוק העונשין; הפעלת המאסר המותנה בן 12 החודשים שהושת על המערער בת"פ 3039/08 (בית משפט השלום בבאר שבע), מחציתו במצטבר לעונש המאסר ומחציתו בחופף לו; סך תקופת המאסר הכוללת לריצוי היא 42 חודשים שמניינם מיום המעצר וכן קנס כספי בסך 5,000 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו. בשולי גזר הדין המליץ בית המשפט המחוזי בפני שירות בתי הסוהר, כי ככל שימשיך המערער להביע רצונו להליך טיפולי לגמילה מסם וימצא מתאים לכך, יעשה מאמץ לנסות ולשלבו בו, לטובתו ולטובת האינטרס הציבורי.

9.        על גזר דין זה ערער המערער שבפנינו. במסגרת הערעור טוען בא כוחו, כי טעה בית המשפט המחוזי עת העדיף שיקולי גמול והרתעה על פני שיקולי שיקום בעניינו של המערער ובכך סטה מהמלצה טיפולית של שירות המבחן וממסלול שיקומי שהתווה על ידי בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) בבש"פ 5084/11 מיום 10.7.2011 בערר שהגיש המערער בבקשה לשלבו בהליך טיפולי במסגרת הליך המעצר שהתנהל נגדו. וכך קבע השופט ג'ובראן: "נדרשת בחינה של המוסד המקבל ונדרשת תמיכתם של בני משפחתו של העורר".    

10.      לטענת בא כוח המערער, ביום 14.6.2011 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המערער לפיו אשר להתמכרות לסמים, המערער מביע מודעות לבעיית ההתמכרות ומוטיבציה ראשונית לטיפול. לטענתו, המערער פנה בטרם נעצר בבקשה לקבלת עזרה להתמודדות עם בעיית התמכרותו; פנה מספר פעמים לחדר מיון בבית החולים סרוקה כדי לקבל טיפול גמילה אך נענה כי אין הם מטפלים בבעיה זו.

11.      בדיון לפנינו, טען בא כוח המערער, כי מאז נכתבה הודעת הערעור, בה הוא ביקש לאפשר למערער להשתלב בקהילה טיפולית ועד למועד שמיעת הערעור, חלפו מספר חודשים, במהלכם ניסה המערער להשתלב בהליך טיפולי במסגרת המאסר אותו הוא מרצה, אולם כעבור חודשיים הוא נפלט מההליך הטיפולי. משכך, כל האמור בהודעת הערעור בנוגע לבקשה לשלב את המערער בהליך טיפולי מחוץ לכלא - איננה רלוואנטית עוד. לבסוף טוען בא כוח המערער, כי מבלי להקל ראש בחומרת העבירה, אין חולק כי המערער לא פצה פה במהלך ביצוע העבירה, לא נקט באלימות מסוג כלשהו, אלא הגיש פתק כתוב בשגיאות כתיב עד כדי קושי להבין את תוכנו כדי לקבל סכום כסף לצורך מימון רכישת סם. כמו כן, יש לזכור, כי המערער הודה במיוחס לו בפתח המשפט, נטל אחריות למעשיו והביע חרטה כנה עליהם. לפיכך, טוען הוא, כי בנסיבות המקרה דנן, העונש שהושת על המערער הינו מופרז לחומרה במידה המחייבת התערבותו של בית משפט זה.

12.      לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, נחה דעתנו, כי דין הערעור להידחות.

           הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל(3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009, פסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה.

13.      בית משפט זה חזר והדגיש את החומרה שבעבירת השוד, לאור יום, אף אם מדובר בפתק שהוגש לפקידת הדואר והגם שהשוד בוצע ללא נשק קר או חם. מעשה כזה, למרבה הצער, פוגע קשות בתחושת ביטחון העובדים.

           לצערנו, סניפי דואר ומקומות נוספים כדוגמתם הפכו ל"טרף קל" בידי עבריינים, גם כאלה המכורים לסמים ומבקשים לממן את צרכיהם באמצעות ביצוע עבירות מסוג זה. בנסיבות אלה, צודקת באת כוח המשיבה בטענתה, כי חובה להגן על כלל הציבור מפני עבריינים מסוג זה על ידי הרחקתם מהציבור לשם הגנה על ביטחונו (ראו ע"פ 4204/07 סוויסה נ' מדינת ישראל(23.10.2008); ע"פ 4177/06 מדינת ישראל נ' אבו הוידי (21.6.2006)). לחומרת עבירת השוד יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של המערער.

           מנגד, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון כנסיבות לקולה את הודאת המערער וחרטתו; את נסיבות חייו הקשות ויכולותיו הדלות; הרקע בו גדל; האובדן הטרגי של בנו; העובדה כי בנסיבות המקרה אין מדובר ברף הגבוה של עבירת השוד וכן את הבעת רצונו בפני שירות המבחן לערוך שינוי בחייו והתקווה כי יצליח הדבר בידו במסגרת המאסר.

14.      מתסקיר שירות המבחן שהוגש לנו ביום 9.1.2013 עולה, כי המערער השתלב בטיפול לנפגע סמים באגף נקי מסמים במשך חודשיים, אך ביקש לעזוב את הטיפול מיוזמתו מאחר והתקשה בעיבוד הרגשי של מות בנו. באשר לאפשרות להשתלב שוב במסגרת טיפולית לגמילה מסמים - מג"ש, נמסר לשירות המבחן כי במידה והמערער יוכיח רצון ונכונות ויבקש זאת, בקשתו תישקל. לסיכום ציין שירות המבחן, כי על אף שבמסגרת הליך המעצר המערער הביע נכונות להשתלב בקהילה טיפולית, ההתרשמות היא, כי כיום הוא טרוד במצבו הבריאותי (חולה אסטמה), מתקשה לגייס כוחות להשתלב במסגרת טיפולית וחסר אמונה באשר ליכולתו לצלוח בהליך טיפולי. עוד צוין, כי אף בהתנסותו באגף טיפולי בין כתלי הכלא, התקשה להשתלב בהצלחה ונשר מהטיפול.